בפוסט זה אשתף אתכם בכמה טיפים לצילום השתקפויות דרך טיפות, כפי שמופיעות בתמונות למטה (לצילומי הטיפות באתר הצילום שלי).
בפוסט הקודם, צילום טיפות מים, הייתה חשיבות גדולה להקפאת הרגע בו הטיפות מתנגשות וללא שימוש באמצעים אלקטרוניים מיוחדים, התוצאות היו תלויות במידה רבה במזל שבתפיסת הרגע. במקרה שלפנינו, הכל תלוי בנו ולמזל אין תפקיד כאן.
את התמונות צילמתי בעדשת מאקרו 100mm עם מצלמת קרופ 1.6 ,(Canon 7D) כך שבפועל "עבדתי" עם עדשת 160mm והיות ועבדתי עם ISO נמוך יחסית של 200, הרעשים שמייצרת ה D7 לא היו משמעותיים. הוסיפו למשוואה גם פלאש, שהוצב מאחורי מטריה לבנה, לריכוך ולמניעת הופעת ההבזקים על הטיפות וזהו…
את המצלמה מיקמתי במרחק המינימאלי מהטיפה, המתאפשר לי ע"י העדשה, במקרה שלי כ 40 ס"מ (המרחק נמדד בין חיישן המצלמה לאובייקט) ומאחורי הטיפה, הצבתי את הפרח, אותו רציתי להציג בתוך הטיפה. המרחק בין הטיפה לפרח נקבע באופן כזה שהפרח ימלא את הטיפה.
את הצמצם כיוונתי לתחום שבין f/10 ל f/14, כך שהתקבל עומק שדה מתאים (לי…). במפתחי צמצם גבוהים יותר מתחילים להבחין בפרח מאחורי הטיפה וזה גונב קצת את העין מהטיפה. אם חשוב לכם שהרקע יהיה בהיר תעבדו עם מהירות תריס נמוכה יחסית אין לכם מה לדאוג הטיפה לא תברח לשום מקום (ההסבר לכך בסוף הפוסט).
בזמן הכיוונים, בוודאי תשימו לב, שכל החדר משתקף בטיפה ואם בחדר יש חלונות מוארים או אמצעי תאורה אחרים, הללו יופיעו בטיפה ויהרסו לטעמי את התמונה. מה עושים? מכוונים הכל ומצלמים בחושך, עם פלאש מרוכך, כך שלא יהיה אור ישיר על הטיפה.
הפוקוס יהיה על האובייקט המוצג בטיפה. במקרה שלי, הפרח.
וטיפ אחד אחרון, שמן במיוחד: נמנעתי מלהשתמש בצירוף המילים טיפות מים… מכיוון שלא מדובר כלל בטיפות מים, אלא בטיפות גליצרין! החומר המופלא הזה, מאפשר לנו לעבוד עם הטיפות באופן מבוקר, הן בקושי זזות והצלילות שלו פשוט מדהימה. רק חבל שמדובר בחומר שמנוני … הבטחתי טיפ שמן, לא? 🙂
שיהיה רק טוב
